קיץ 82 היה חם ולח. למעשה, אין לי דרך לזכור אם זה נכון אבל זאת תמיד שורת פתיחה טובה לכל פוסט, והאמת היא שבכל מה שקשור לאותו קיץ זה לא הימור גדול מדי לקבוע את זה. ברדיו שלטו גולדן בראון של הסטריינגלרס, עין הנמר של סרבייבר ואבראקדברא של סטיב מילר בנד ואני עקבתי שבוע אחרי שבוע אחרי התנודות שלהם במצעדים ותיעדתי כל תזוזה, בעיקר של האחרון; בגבול הצפון חצו הנגמ"שים של אריק את הגבול בדרך ל"רק 40 ק"מ והביתה" אבל חזרו רק אחרי 3 שנים; אי שם במרכז הארץ התכוננה כיתה ח'1 לקראת ההצגה בטקס הסיום של בי"ס היסודי שכללה את הופעתי הבלתי נשכחת עם השורה "ובארצנו יש חמסין וכל מיני קדחת" מתוך "תה ואורז יש בסין"; ובספרד התאספו 24 נבחרות מכל העולם כדי לפתוח את טורניר מונדיאל 82.

זה היה בעצם המונדיאל הראשון שלי. 4 שנים קודם, בטורניר שנערך בארגנטינה, הייתי בן 10 ומה שאני זוכר משם זה בעיקר שידורים חוזרים בשחור לבן של מגרשים עמוסי קונפטי, כי השידורים הישירים נערכו בלילה בגלל הפרשי השעות וההורים לא הרשו לי להישאר ער. בגיל 14 תפיסת העולם שלך היא כה הרבה יותר ממוקדת מאשר בגיל 10: אתה כבר יודע שבנות זה לא ממש איכסה, אתה מבין שיש גם מלחמות בעולם ואבא יכול להעלם גם לחודש בלי שאתה יודע באיזה צד של ביירות הוא נמצא – ואתה בעיקר מפנים שכדורגל זאת כת שתלווה את החיים שלך לאורך כל הדרך. בעיקר אם הגיבורים שעיצבו את טרום גיל ההתבגרות שלך עשויים מהחומר ממנו היו עשויים פאולו רוסי וה"סקוואדרה אזורה" האיטלקית שלו.

קאט לשנתיים אחורה: מאי 80, רוסי מסתבך בפרשת מכירת משחק עבור 2 מיליון לירטות ומושעה לשלוש שנים, שקוצרו אח"כ לשנתיים. בדיעבד הסתבר שקיצור העונש, הזימון המהיר של רוסי לנבחרת מיד אח"כ והשתתפותו במונדיאל – הביאו באופן אירוני את גביע העולם לאיטליה. שישה שערים כבש רוסי בטורניר בדרך לתואר מלך השערים. שלושה מהם בלתי נשכחים – באותו משחק שנכנס לפנתיאון ברבע הגמר מול ברזיל. זה נגמר ב-2:3 הירואי, אומה שלמה של ברזילאים שנכנסה לאבל וכוס זכוכית אחת מנופצת לרסיסים שהיתה לרוע מזלה בדיוק לידי כשרוסי כבש את השלישי בדקה ה-75, מה שגרם לי לקפוץ בתנועות ידיים חדות מדי מהספה.

הסקוואדרה לא עצרו עד לגמר, בו מחצו 1:3 את גרמניה הנאצית עם טוני שומאכר הפושע בשער, זה ששלח בחצי הגמר את באטיסטון הצרפתי לבי"ח עם פרצוף שבור בלי תגובת השופט. הצדק הפואטי ניצח, הטובים מחצו את הרעים תוך 90 דקות מזהירות. בלבנון זה לקח קצת יותר זמן ולא בטוח שהטובים ניצחו שם. לאבא, אחרי ששיחרר את הכותל ב-67, חצה את התעלה ב-73 וקינח בטיול לביירות ב-82 זאת היתה המלחמה האחרונה בהחלט בה הוא השתתף. ההופעה של ח'1 בטקס הסיום של בי"ס היסודי היתה הצלחה מסחררת בגלל או למרות השורה ששרתי שם. רוסי עצמו נאלץ לפרוש ממשחק בשל פציעה 3 שנים לאחר מכן כשהוא רק בן 29 ולא חזר לשחק יותר. קיץ 82 נגמר, ובשנה שאח"כ עברתי לבי"ס התיכון שבו הייתי צריך לעשות הרבה יותר קסמים כדי להצליח בלימודים מאשר בכל 8 השנים הקלילות ביסודי. קסמים, שאולי דומים לאלה שעשה פאולו רוסי בספרד ושעליהם אולי שרה הלהקה של סטיב מילר בשיר שעד היום כשאני שומע אותו, אני מיד נזכר באותו קיץ חם ולח של 82.

אני נדלק, לא יכול להתקרר
את גורמת לי להסתובב
סחור סחור
סחור סחור ומסביב
ואיש לא יודע היכן זה נעצר

בכל פעם שאת קוראת בשמי
אני נדלק כמו להבה בוערת
להבה בוערת מלאת תשוקה
נשקי אותי, תני לאש לעלות

אברא-אבראקדברא
אני רוצה להושיט יד ולתפוס אותך
אברא-אבראקדברא
אבראקדברא

את גורמת לי להתחמם, את גורמת לי להאנח
את גורמת לי לצחוק, את גורמת לי לבכות
משאירה אותי כמה לאהבתך
עם מגע של כפפת קטיפה

אברא-אבראקדברא
אני רוצה להושיט יד ולתפוס אותך
אברא-אבראקדברא
אבראקדברא

אני חש את הקסם בליטוף שלך
אני חש בקסם כשאני נוגע בשמלתך
משי וסאטן
גרביונים שחורים עם פני מלאך

אני רואה את הקסם בעינייך
אני שומע את הקסם באנחותיך
בדיוק כשאני חושב שאוכל להימלט
אני שומע את המילים האלה שאת תמיד אומרת

אברא-אבראקדברא
אני רוצה להושיט יד ולתפוס אותך
אברא-אבראקדברא
אבראקדברא

בכל פעם שאת קוראת בשמי
אני נדלק כמו להבה בוערת
להבה בוערת מלאת תשוקה
נשקי אותי, תני לאש לעלות

אברא-אבראקדברא
אני רוצה להושיט יד ולתפוס אותך
אברא-אבראקדברא
אבראקדברא…

Like This!

מודעות פרסומת