80s-boom-box-ghetto-blaster-tape-deck

החורף של תחילת 1983 היה החורף הראשון שבו גיליתי את המוסיקה, אחרי שחצי שנה קודם נחשפתי לעולם המצעדים. מאז, במשך שלוש שנים בערך, נצמדתי כל ראשון ושני בשבוע לרדיו עם מחברת מסודרת שבה רשמתי שיר-שיר, מהמקום ה-40 עד ל-21 (המצעד של יום ראשון) ומהמקום ה-20 עד ל-1 (המצעד של יום שני). נדמה לי שאבי אתגר החל להגיש את המצעדים אז, ודי מהר החליף אותו כוכב עולה בשמי רשת ג', שענה לשם יגאל רביד. בעולם ההוא החורף נהג להיות גשום במשך כמה ימים רצופים, ואני בטח הוזה אבל אני די בטוח שכל ימי ראשון ושני של ינואר 1983 היו גשומים להחריד. רק זה מה שיכול להסביר איך עד היום, כשאני שומע את השירים שכיכבו אז בחלק העליון של המצעד, אני רואה, שומע ומריח גשם (או ששוב השארתי את החלון פתוח). אז הנה חמישה שירים גשומים מהחודש הגשום ההוא, תנו לו ב-Play ותפתחו רמקולים. אומרים שיהיה היום גשום כל היום.

Ultravox – Hymn. מקום 11 במצעד הבריטי, 15.1.83
בתחילת 83 אולטראווקס היו בעמדה כזו, שכל סינגל שהם הוציאו מיד נכנס לטופ 20 במצעד הבריטי. "המנון" הוא עוד שיר מבריק עם קליפ הרבה מעל הסטנדרטים שהיו מקובלים אז, כמו הסינגל הראשון והמושלם, 'קצור את הרוח הפראית' שנכלל גם הוא באלבום 'Quartet' ושהיה בין הראשונים שקניתי ושלא הפסקתי לשמוע. הצלילים האלקטרונים המרגשים של מידג' יור והחברים שלו ב'המנון' חיכו עד אמצע ינואר לפני שהגיעו לפיק שלהם בדמות המקום ה-11 אחרי 8 שבועות בין 40 הראשונים.

The Stranglers – European Female. מקום 9 במצעד הבריטי, 22.1.83
להקת הפאנק הזו, עם הטקסטים הסמי-ולגרים של סוף הסבנטיז, הפתיעה את עולם המוסיקה זמן קצר קודם לכן אחרי שפנתה לתחום ה-easy listening עם 'גולדן בראון' ו'ילדה קטנה ומוזרה' השקטים והנעימים. כולם חשבו שזו תהיה אפיזודה חולפת והחונקים יחזרו לסורם הצעקני שוב ב-83' עם האלבום 'Felin' , אבל גם שם הם דבקו בצלילים הרכים והחורפיים האלה שעשו חם ונעים באוזן. 'חתולי' הוא אחד מהאלבומים הטובים של האייטיז, והסינגל הראשון מתוכו היה 'אישה אירופאית', שקדם ל'חלום ליל קיץ' הממולמל והמסתורי. הנקבה האירופאית הגיעה עד למקום התשיעי בינואר 83' והפכה לסינגל השישי של הלהקה בתוך הטופ 10. הם היו צריכים לחכות עוד חמש שנים עד לסינגל 'all day and all of the night' שיעשה זאת שוב.

Joe Jackson – Stepping Out. מקום 6 במצעד הבריטי, 29.1.83
אולי שיר חורף 83' האולטימטיבי שלי. וזאת היתה הפתעה, כי 3 שנים קודם לכן שיחרר ג'ו ג'קסון את אחד מהסינגלים הנפלאים שהפכו לקלאסקיה ולסוג של הימנון עבור כל אלה שהיו מאוהבים בסתר במלכת הכיתה, שמשום מה העדיפה לצאת עם המקובל של החבר'ה – is she really going out with him. מאז נדמה היה שהוא נעלם מהתודעה, למרות שכמעט תמיד יכולת להיתקל בשיר שלו כשפתחת רדיו. כל זאת עד שהגיע 'יוצאים לבלות' האלמותי, שעד היום כשאני שומע אותו אני ממש יכול להיזכר בתקופה ההיא של לפני 33 שנים בדיוק, בסוף אותו ינואר רטבובי. השיר המריא עד למקום השישי, אך למרבה העצב זה היה הלהיט האמיתי האחרון של אחד האמנים הלבנים שידעו לעשות מוסיקה 'שחורה' כמעט הכי טוב שיש, אבל כזה שנכנס לפנתיאון של להיטי האייטיז הנצחיים לעד.

Hall & Oates – Maneater. מקום 6 במצעד הבריטי, 20.11.82
באנגליה כיכב השיר הזה בסוף 82' והגיע עד המקום השישי, אבל למצעד של רשת ג' הוא הגיע בדיוק בזמן כדי להתנחל במקום הראשון ב-1 בינואר 83'. הצמד האמריקאי הנפלא הזה, ש'טורפת הגברים' שלו גילה לי עד כמה אני עומד לאהוב רוק אמריקאי ומוסיקת סול שחורה, עם סקסופון כזה שיושב טוב טוב בכל קטעי המעבר – החל להפציץ מאז בלהיטים שכיכבו אצלי בדיוק לאורך כל גיל ההתבגרות ונעלם בדיוק כשאותו גיל, תרתי משמע, נעלם. שנה ומשהו אחרי שסימנו קווים חדשים לכל מה שמכונה 'רוק אנד סול לבן' עם i can't go for that , הגיעה הטורפת ואחריה שרשרת ארוכה של שירי סול מושלמים כמו out of touch, method of modern love ו-say it isn't so שהם קלאסקיות כל אחד בפני עצמו. התשובה לשאלה שהעסיקה בזמנו את כולם היא, כמובן, שהבלונדיני הוא דריל הול והשני, ההוא עם השפם, זה ג'ון אוטס.

Icehouse – Hey little girl. מקום 17 במצעד הבריטי, מתישהו בסוף 1982
המצעד המתחרה של רשת ג' היה כמובן זה של גל"צ, ששודר במשך שעה אחת בימי רביעי ב-20:00 וכלל רק 20 שירים. הוא נחשב איכותי יותר, וזה נשמע מאוד מצחיק אבל ככה זה היה לפני שגלגל"צ עלתה לאוויר וסימנה את המיינסטרים בצורה הכי מסחרית שיש. אחד מהמאפיינים של המצעד הגל"צי היה שמדי פעם הם לקחו אחד מהשירים הסו-קולד איכותיים שצעדו באנגליה ולא ממש הצליחו – ודחפו אותו ברוב תכניות המוסיקה של מהלך השבוע, בעיקר בתכנית הפופולרית שהגיש מדי יום בערב יואב קוטנר. אחד מהשירים האלה היה 'היי ילדה קטנה' של בית הקרח, שבהתחלה נשמע חביב ותו לא – אבל אחרי מספר לא רב של השמעות הוא הפך לאחד מלהיטי אותו חודש ואפילו שהה שבוע אחד בראש המצעד השבועי של התחנה הצבאית. כל כך הרבה השמעות חרתו אותו מספיק זמן בתודעה שלי, עד ששנים אחר כך, כשהתיישבתי לכתוב את הפוסט הזה וניסיתי להיזכר בכל אותם שירי גשם – הוא קפץ לי כמעט מיד לראש. זה מה שקורה, כנראה, כשבמקום להכין שיעורים אתה יושב עם מחברת מרוטה ומארכב לך את המצעדים שיר אחרי שיר, שבוע אחרי שבוע. את המחברת הזו, אגב, לא מצאתי מעולם.

מודעות פרסומת