Down to Earth

כתיבת תגובה

"אז לאן הערב?" היתה הבדיחה הקבועה. תמיד כשהתכנסנו כמה דקות לפני שנפלה החשיכה על צלע הפיסטין ההוא, שני קילומטר בתוך שטח לבנון כדי לשמוע מי מצוות ולאיזו פעילות לילית – מישהו היה זורק בציניות את השאלה המצחיקה הזאת שהיתה נשמעת כלקוחה מעולם הבילויים התל-אביבי שהיה רחוק באותם רגעים מאיתנו כמרחק כדור הארץ מהירח. וזה הצחיק גם כי האופציות לבילוי באותו ערב היו או יציאה למארב-כוכב, או שמירה על התותחים או פטרול בעמדות. מי שהתמזל מזלו זכה לשנת לילה רצופה גם אם היא היתה בנעליים, אבל היית יכול להיות סמוך ובטוח שהרב-סמל ידע לקזז את הלילה החופשי שנקרה בדרכך עם פעילות לילית מסוג קצת יותר בטחוני, לילה אחד מאוחר יותר.

עשרים ותשע שנים אחורה, אוגוסט 87', שנתיים בלבד אחרי הסיום הרשמי של מלחמת לבנון והרבה לפני חיזבאללה – והמדינה שמצפון נראתה הכי פחות מזיקה שיש. אוגוסט בדרום לבנון הם אולי לא המקום והזמן האולטימטיבים לבלות בהם את חופשת הקיץ שלך, אבל לנו זה הרגיש בדיוק ככה. להיפרד משאר הגדוד לשלושה חודשים, להיות רק עם החברים שלך לסוללה וכמעט בלי שום דיסטנס מהמפקדים שאמורים לחלוש עליך משמעתית. אולי זאת היתה הסיבה שכשציוותו אותי למארב-כוכב יצאנו שמחים ומאושרים לשחק בחיילים ומחבלים וגם הרשנו לעצמנו לנמנם מדי פעם גם כשלא הגיע התור שלנו לעשות זאת. שלושת החודשים שהייתי בלבנון היו החודשים הכי כיפים בשירות הצבאי שלי. אולי זה היה בגלל שסוללת התותחנים הזאת הרגישה סוף סוף שהיא עושה משהו משמעותי, מעבר לאימונים מאובקים, דוחים ויבשים בכל מיני חורים בארץ. אולי בגלל שהיינו שם לבד בלי שתי הסוללות האחרות של הגדוד והרגשנו מיוחדים ומאוחדים.

פעם בשבועיים-שלושה הגחתי לחופשה בארץ ובאחת הפעמים קניתי ב'דיסק סנטר' בת"א איזה דיסק של להקה שהצליחה לתפוס לי את האוזן עם מוסיקה ג'אזית-פאנקית לבנה שריגשה את הנשמה בדיוק כמו שהיא ריגשה את הרגליים. לשמוע אותם בווקמן כשאתה שוכב מאחורי נגמ"ש מסוג אלפא באחרי הצהריים המאוחרים, בדיוק כשהשמש התחילה להעלם מאחורי אותו פיסטין – היה אחד מהדברים הבודדים שהזכירו לך את האזרחות, את הבית, את תל אביב ואת הציוויליזציה, ונתן לך להבין שכמה שלא כיף לך ב-menhood הצבאי – יש עולם אחר שמחכה לך בצד הנכון של הגבול, במדינה שקוראים לה תל אביב, אי שם בכוכב הלכת 'ארץ' אליו חזרת מדי פעם בערך כדי לבקר.

הדיסק שאותו חרשתי שם בלבנון היה Keep Your Distance שלהם שיצא במאי באותה שנה ונכנס ישר למקום הראשון במצעד התקליטים באנגליה, כשהוא נשאר בטופ 10 במשך 13 שבועות רצופים. הסינגל הראשון, Misfit, יצא עוד ב-86' אבל לא הצליח במיוחד ורק הסינגל השני, Down to Earth פתח להם את הדלת כשהגיע למקום השלישי במצעד. הסינגל השלישי, Ordinary Day, הגיע למקום השביעי והביא להוצאותו המחודשת של Misfit. הסינגל הרביעי והאחרון מהאלבום המצויין הזה, Free השקט והיפה שהתלבש יופי על שמיעה באוזניות הווקמן על רקע השמש השוקעת של דרום לבנון בסוף הקיץ של 87' – כבר זכה להצלחה פחותה יותר ובזה נגמרה פחות או יותר ההצלחה של "הסקרנות הרגה את החתול", לפחות עד איזה קאמבק מוצלח וקצר עוד יותר ב-89'.

וכמו שאומר הקריין בפתיח של הביצוע שלהם ל"בחזרה לכדור הארץ" בינואר 87' ב'טופ אוף דה פופס' – "הנה מי שהיו לעשר דקות הכי גדולים שאפשר להיות". בדיוק כמו שאנחנו הרגשנו, לשלושה חודשים על כוכב הלכת שנקרא לבנון.

 

Shooting stars in midnight pastures
And hanging out on clouds beneath the moon
Hitching rides on magic carpets
It’s a fairy tale to me but you’re in tune

You’re shattered by the final frame
Of the movie scene that generates your every aim
You ain’t no bird and so for what it s worth
Gonna bring you straight back down down

Straight back down
Come back down
Straight back down
Straight back down to earth

In times when you’re in need of assistance
You’re looking for a lead and in the distance
You hear them calling come back down again
But you don’t know how, you don’t know where and don’t know when

You’re shattered by the final frame
Of the movie scene that generates your every aim
You ain’t no bird and so for what it s worth
Gonna bring you straight back down to earth

Straight back down
Come back down
Straight back down
Straight back down to earth

Don’t wanna wanna be misled
Don’t wanna fall on a razor’s edge and
You feel at ease you’re begging please don’t take me down for nothing

Don’t wanna wanna be misled
Don’t wanna fall on a razor’s edge and
You feel at ease you’re begging please don’t take me down for nothing

You’re shattered by the vital pain
That is needed now to tell you not to go insane
You’re tempted by, I say the cooling breeze
That will bring you down oh come back please!

Straight back down
Come back down
Straight back down
Straight back down to earth

Don’t wanna wanna be misled
Don’t wanna fall on a razor’s edge and
You feel at ease you’re begging please don’t take me down for nothing

Don’t wanna wanna be misled
Don’t wanna fall on a razor’s edge and
You feel at ease you’re begging please don’t take me down for nothing

Radio Ga Ga

תגובה אחת

בדיוק בשעה שלוש בצהריים התחילו להדהד מהרדיו צלילי המנוע המוכרים. "וום וום, חדש חדיש ומחודש… שעה של טוני פיין" רעמו גלי האתר בקולה המתגלגל של שוש עטרי, במה שהיה אות הפתיחה לכמה טעימות מאירופה הפופית והלוהטת כאן בלבנט המיובש. להיט רדף להיט בדרך לשריפת הסקאלה: וואם היו אז ילדים רעים ואחריהם פרנקי נרגע בהוליווד. ליונל ריצ'י קיטשש בשיר שהיה להיט חודש מרץ 1984 בתכנית ולכן הושמע מדי יום, זמרת חדשה בשם מדונה שרה על כוכב בר-מזל, דוראן דוראן שאלו כמו כולנו האם יש משהו חדש שהם צריכים לדעת ותאומי תומפסון רק ביקשו לראות רופא. שעה אחת ביום של בריחה מעוד שיעורי בית מעיקים בכימיה, מתכונת במדעי המדינה או מבחן באזרחות. כי בלי לפגוע – מי רצה אז להיות אזרח במדינה בה גורל אחד שם אותנו כאן ביחד עם עופרה חזה – כשהיה אפשר לפנטז על זמן נצח במועדון תרבות של בוי ג'ורג' ודרכו להרגיש חלק מעולם המוזיקה הגדול שמעבר לים.

בימים שבהם הרדיו היו אמצעי התקשורת השני בחשיבותו, לא הרבה אחרי הערוץ היחיד בטלוויזיה – "חדש חדיש ומחודש" היתה נושאת בשורת עולם המוזיקה האמיתי – ושוש עטרי היתה האורקל מקול ישראל, נושאת את דברי אלילי המוזיקה לארץ הקודש וברוב המקרים חורצת נכון את דינו של כל שיר, לשבט או לחסד. ויום שני היה יומה הגדול, היום בו פרסום המצעד הבריטי החדש, שאת הדירוג המעודכן שלו קיבלה בדרך מסתורית ולא ידועה, בעודו לוהט וחם מתנורי ה-BBC הרחוקים כדי להעביר אותו אלינו: מי עלה, מי ירד, ואיזה שיר חדש חדיש ומחודש של ג'ורג' מייקל זינק בכניסה חדשה היישר למקום הראשון. לחישה פזיזה, כך נקרא לו בעברית צחה, ומיד גם נשיג לכם את התקליטון כדי להשמיע אותו כאן אצלנו בהשמעת בכורה עולמית. עשור וחצי לפני שהכל הפך זמין לכל אחד, עטרי חיברה אותנו לעולם החיצון, ואני רשמתי הכל במחברת כדי שאוכל לספר למחרת בכיתה אילו שירים הולכים לפוצץ לכם את הרדיו בחודש-חודשיים הקרובים, כדי לזכות בעוד כמה גרמים של מקובלות חברתית בשקל.

עד היום כשאני מקשיב לכמה מהשירים ההם שאז היו מוקלטים על עשרות קלטות ששכפלתי מהתכנית שלה, אני יכול לשמוע את הקול שלה נכנס בסוף השיר וחותך אותו במקומות שבהם ההקלטה התמזגה עם ההקלטה של השיר הבא. כנראה עניין של חריש עמוק באותן קלטות שנצרבו עמוק בזיכרון. "הצלחה מסחרררררת לשיר הזה…" היא התחילה לומר עם הרייש המתגלגלת שלה בסופו של "דט'ס אול" של ג'נסיס, או "מקום ררראשון בברררריטניה…" עם אותה רייש בדיוק בסיומו של "רדיו גה גה" של קווין, שנייה לפני שהשיר שהקלטתי אחריו נכנס בפייד-אין מקרטע דרך מיקס מרוטש שרק טייפ דאבלקאסט מודל 1983 יכול להלחים. אחר כך חזרו שיעורי הבית, המתכונת באזרחות והשיבה לעולם האמיתי. אבל לשעה אחת ביום זה הרגיש לנו כמו בשיר הזה של קווין: יושב לבד ומביט באור שלך / חברי היחיד בלילות נעורים / ואת כל מה שהייתי צריך לדעת / שמעתי את זה ברדיו שלי.

בדיוק היום לפני 62 שנה שוש עטרי ז"ל נולדה, בדיוק היום לפני 21 שנה הלך פרדי מרקורי לעולמו.

Older Entries

AIwinner

המלצות ווינר מבוססות בינה מלאכותית

דבורית שרגל * Dvorit Shargal

קולנוע תיעודי עצמאי

משלים בגרויות

אודי שרבני. כותב.

אורן עמרם - Oren Amram

שירותי מוסיקה - 054-4509344

shaatuk

write like the wind

לונדון קולינג

הבלוג של בועז כהן

%d בלוגרים אהבו את זה: