Radio Ga Ga

תגובה אחת

בדיוק בשעה שלוש בצהריים התחילו להדהד מהרדיו צלילי המנוע המוכרים. "וום וום, חדש חדיש ומחודש… שעה של טוני פיין" רעמו גלי האתר בקולה המתגלגל של שוש עטרי, במה שהיה אות הפתיחה לכמה טעימות מאירופה הפופית והלוהטת כאן בלבנט המיובש. להיט רדף להיט בדרך לשריפת הסקאלה: וואם היו אז ילדים רעים ואחריהם פרנקי נרגע בהוליווד. ליונל ריצ'י קיטשש בשיר שהיה להיט חודש מרץ 1984 בתכנית ולכן הושמע מדי יום, זמרת חדשה בשם מדונה שרה על כוכב בר-מזל, דוראן דוראן שאלו כמו כולנו האם יש משהו חדש שהם צריכים לדעת ותאומי תומפסון רק ביקשו לראות רופא. שעה אחת ביום של בריחה מעוד שיעורי בית מעיקים בכימיה, מתכונת במדעי המדינה או מבחן באזרחות. כי בלי לפגוע – מי רצה אז להיות אזרח במדינה בה גורל אחד שם אותנו כאן ביחד עם עופרה חזה – כשהיה אפשר לפנטז על זמן נצח במועדון תרבות של בוי ג'ורג' ודרכו להרגיש חלק מעולם המוזיקה הגדול שמעבר לים.

בימים שבהם הרדיו היו אמצעי התקשורת השני בחשיבותו, לא הרבה אחרי הערוץ היחיד בטלוויזיה – "חדש חדיש ומחודש" היתה נושאת בשורת עולם המוזיקה האמיתי – ושוש עטרי היתה האורקל מקול ישראל, נושאת את דברי אלילי המוזיקה לארץ הקודש וברוב המקרים חורצת נכון את דינו של כל שיר, לשבט או לחסד. ויום שני היה יומה הגדול, היום בו פרסום המצעד הבריטי החדש, שאת הדירוג המעודכן שלו קיבלה בדרך מסתורית ולא ידועה, בעודו לוהט וחם מתנורי ה-BBC הרחוקים כדי להעביר אותו אלינו: מי עלה, מי ירד, ואיזה שיר חדש חדיש ומחודש של ג'ורג' מייקל זינק בכניסה חדשה היישר למקום הראשון. לחישה פזיזה, כך נקרא לו בעברית צחה, ומיד גם נשיג לכם את התקליטון כדי להשמיע אותו כאן אצלנו בהשמעת בכורה עולמית. עשור וחצי לפני שהכל הפך זמין לכל אחד, עטרי חיברה אותנו לעולם החיצון, ואני רשמתי הכל במחברת כדי שאוכל לספר למחרת בכיתה אילו שירים הולכים לפוצץ לכם את הרדיו בחודש-חודשיים הקרובים, כדי לזכות בעוד כמה גרמים של מקובלות חברתית בשקל.

עד היום כשאני מקשיב לכמה מהשירים ההם שאז היו מוקלטים על עשרות קלטות ששכפלתי מהתכנית שלה, אני יכול לשמוע את הקול שלה נכנס בסוף השיר וחותך אותו במקומות שבהם ההקלטה התמזגה עם ההקלטה של השיר הבא. כנראה עניין של חריש עמוק באותן קלטות שנצרבו עמוק בזיכרון. "הצלחה מסחרררררת לשיר הזה…" היא התחילה לומר עם הרייש המתגלגלת שלה בסופו של "דט'ס אול" של ג'נסיס, או "מקום ררראשון בברררריטניה…" עם אותה רייש בדיוק בסיומו של "רדיו גה גה" של קווין, שנייה לפני שהשיר שהקלטתי אחריו נכנס בפייד-אין מקרטע דרך מיקס מרוטש שרק טייפ דאבלקאסט מודל 1983 יכול להלחים. אחר כך חזרו שיעורי הבית, המתכונת באזרחות והשיבה לעולם האמיתי. אבל לשעה אחת ביום זה הרגיש לנו כמו בשיר הזה של קווין: יושב לבד ומביט באור שלך / חברי היחיד בלילות נעורים / ואת כל מה שהייתי צריך לדעת / שמעתי את זה ברדיו שלי.

בדיוק היום לפני 62 שנה שוש עטרי ז"ל נולדה, בדיוק היום לפני 21 שנה הלך פרדי מרקורי לעולמו.

One Day in Your Life

כתיבת תגובה

יום אחד בחייך אתה מגלה את המוזיקה. אתה מצמיד את האוזן למתכת מחוררת וקרה של טרנזיסטור שבתחילת 1983 נחשב לסוג של חדשני, ומנסה להאמין למה שאזניך שומעות. תופים בקצב מפתיע אך כה מתקבל על הדעת שלא מובן איך איש לא חשב עליו קודם, משולבים עם כינורות דרמטים שמעניקים את נופך המסתוריות המתבקש, מלווים בקול דרמטי אך דקיק של זמר שחור שנדמה לך ששמעת את שמו פעם. והמכלול כולו עושה לך היכרות ראשונה בחייך עם הפאנקי הלבן המשובח הזה שילווה אותך עוד הרבה שנים קדימה. ואתה מבין שאתה נמשך לקצב הזה כמו פרפר אל קולו של אבי אתגר, לו אתה מקשיב פעמיים בשבוע מגיש את המצעד הלועזי של רשת ג', ושמבשר לך בקולו הרדיופוני המושלם על שיר חדש וטרי של אחד, מייקל ג'קסון.

יום אחד בחייך, זה היה בטח יום ראשון או שני, אתה יושב עם המחברת הכחולה שלך ליד הטרנזיסטור כמו בכל ימי ראשון ושני ומנסה להחליט אילו שירים לאהוב כדי שיהיה ערך מוסף להקשבה הקצת סיזיפית אך המרתקת הזאת מול טרנזיסטור רועש 4 שעות בשבוע. ואת רוב השירים אתה מנסה לאהוב, בחלקם אתה אפילו מצליח קצת להתאהב. ויש שירים שנכנסים לך למערכת רק בשמיעה שלישית, שזה די מהר. אבל אף שיר ששמעת קודם לא גרם לך להיצמד למתכת המחוררת הקרה הזאת כמו אותו שיר עם קצב מושלם שלא שמעת לפני כן מימיך. וכשאתה מבין שמה שאתה שומע זה הרבה יותר מעוד שיר פופ קצבי וקליט, אלא קרוב יותר לנוסחת הקסם הסודית שממנה נוצרים להיטים – אתה כמעט יכול לדעת שהשיר הזה יישמע לך מופלא גם רבע מאה מאוחר יותר.

יום אחד בחייך אתה מתקלט באיזה דאנס בר אפלולי, כמעט עשרים שנה אחרי אותו יום. ואתה לא מצליח לקלוט את הראש של הקהל והערב נראה בדרך לכישלון מהדהד עד שאתה מוצא את גרסת ה'מיקס 2000' של השיר ההוא – והקהל יוצא מכליו ולא נרגע ורוצה אותו שוב ושוב. ואז הבנת שזה מצחיק, אבל בעצם תמיד ידעת ששיר הפופ הכי טוב שתשמע אי פעם יהיה אחד מהראשונים ששמעת ושהכיר לך את העולם המופלא הזה שנקרא מוזיקה, כי אחרי היום ההוא שום דבר במוזיקה כבר לא ידמה בשבילך למה שהכרת קודם.

יום אחד בחייך אתה נזכר במקום ובזמן בו שמעת לראשונה את 'בילי ג'ין'. וכבר רבע מאה עברה ולמרות ששמעת מאז אלפי שירים אתה עדיין זוכר את אותו יום. ואתה נזכר ביום ההוא בחייך דקה אחרי כשמגיע האישור הסופי שמייקל ג'קסון מת, לוקח איתו זיכרון רחוק של טרנזיסטור ומחברת כחולה ואבי אתגר, שפעם הספיקו שלושתם כדי למלא כל כך הרבה משמעות ביום אחד בחייך.

One day in your life
you'll remember a place
Someone's touching your face
You'll come back and you'll look around you

One day in your life
You'll remember the love you found here
You'll remember me somehow
Though you don't need me now
I will stay in your heart
And when things fall apart
You'll remember one day…

One day in your life
When you find that you're always waiting
For the love we used to share
Just call my name
And I'll be there

(Oh-oh-oh-oh-oh…)

You'll remember me somehow
Though you don't need me now
I will stay in your heart
And when things fall apart
You'll remember one day…

One day in your life
When you find that you're always longing
for the love we used to share
Just call my name
And I'll be there

Like This!

Older Entries Newer Entries

דבורית שרגל * Dvorit Shargal

דבורית שרגל, קולנוע דוקומנטרי עצמאי: הטרילוגיה: "איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?" * "אפריקה!" * "איפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו?" * סרט קצר: "כדור בגב"

משלים בגרויות

אודי שרבני. כותב.

אורן עמרם - Oren Amram

שירותי מוסיקה - 054-4509344

shaatuk

write like the wind

לונדון קולינג

הבלוג של בועז כהן

%d בלוגרים אהבו את זה: