Down to Earth

כתיבת תגובה

"אז לאן הערב?" היתה הבדיחה הקבועה. תמיד כשהתכנסנו כמה דקות לפני שנפלה החשיכה על צלע הפיסטין ההוא, שני קילומטר בתוך שטח לבנון כדי לשמוע מי מצוות ולאיזו פעילות לילית – מישהו היה זורק בציניות את השאלה המצחיקה הזאת שהיתה נשמעת כלקוחה מעולם הבילויים התל-אביבי שהיה רחוק באותם רגעים מאיתנו כמרחק כדור הארץ מהירח. וזה הצחיק גם כי האופציות לבילוי באותו ערב היו או יציאה למארב-כוכב, או שמירה על התותחים או פטרול בעמדות. מי שהתמזל מזלו זכה לשנת לילה רצופה גם אם היא היתה בנעליים, אבל היית יכול להיות סמוך ובטוח שהרב-סמל ידע לקזז את הלילה החופשי שנקרה בדרכך עם פעילות לילית מסוג קצת יותר בטחוני, לילה אחד מאוחר יותר.

עשרים ותשע שנים אחורה, אוגוסט 87', שנתיים בלבד אחרי הסיום הרשמי של מלחמת לבנון והרבה לפני חיזבאללה – והמדינה שמצפון נראתה הכי פחות מזיקה שיש. אוגוסט בדרום לבנון הם אולי לא המקום והזמן האולטימטיבים לבלות בהם את חופשת הקיץ שלך, אבל לנו זה הרגיש בדיוק ככה. להיפרד משאר הגדוד לשלושה חודשים, להיות רק עם החברים שלך לסוללה וכמעט בלי שום דיסטנס מהמפקדים שאמורים לחלוש עליך משמעתית. אולי זאת היתה הסיבה שכשציוותו אותי למארב-כוכב יצאנו שמחים ומאושרים לשחק בחיילים ומחבלים וגם הרשנו לעצמנו לנמנם מדי פעם גם כשלא הגיע התור שלנו לעשות זאת. שלושת החודשים שהייתי בלבנון היו החודשים הכי כיפים בשירות הצבאי שלי. אולי זה היה בגלל שסוללת התותחנים הזאת הרגישה סוף סוף שהיא עושה משהו משמעותי, מעבר לאימונים מאובקים, דוחים ויבשים בכל מיני חורים בארץ. אולי בגלל שהיינו שם לבד בלי שתי הסוללות האחרות של הגדוד והרגשנו מיוחדים ומאוחדים.

פעם בשבועיים-שלושה הגחתי לחופשה בארץ ובאחת הפעמים קניתי ב'דיסק סנטר' בת"א איזה דיסק של להקה שהצליחה לתפוס לי את האוזן עם מוסיקה ג'אזית-פאנקית לבנה שריגשה את הנשמה בדיוק כמו שהיא ריגשה את הרגליים. לשמוע אותם בווקמן כשאתה שוכב מאחורי נגמ"ש מסוג אלפא באחרי הצהריים המאוחרים, בדיוק כשהשמש התחילה להעלם מאחורי אותו פיסטין – היה אחד מהדברים הבודדים שהזכירו לך את האזרחות, את הבית, את תל אביב ואת הציוויליזציה, ונתן לך להבין שכמה שלא כיף לך ב-menhood הצבאי – יש עולם אחר שמחכה לך בצד הנכון של הגבול, במדינה שקוראים לה תל אביב, אי שם בכוכב הלכת 'ארץ' אליו חזרת מדי פעם בערך כדי לבקר.

הדיסק שאותו חרשתי שם בלבנון היה Keep Your Distance שלהם שיצא במאי באותה שנה ונכנס ישר למקום הראשון במצעד התקליטים באנגליה, כשהוא נשאר בטופ 10 במשך 13 שבועות רצופים. הסינגל הראשון, Misfit, יצא עוד ב-86' אבל לא הצליח במיוחד ורק הסינגל השני, Down to Earth פתח להם את הדלת כשהגיע למקום השלישי במצעד. הסינגל השלישי, Ordinary Day, הגיע למקום השביעי והביא להוצאותו המחודשת של Misfit. הסינגל הרביעי והאחרון מהאלבום המצויין הזה, Free השקט והיפה שהתלבש יופי על שמיעה באוזניות הווקמן על רקע השמש השוקעת של דרום לבנון בסוף הקיץ של 87' – כבר זכה להצלחה פחותה יותר ובזה נגמרה פחות או יותר ההצלחה של "הסקרנות הרגה את החתול", לפחות עד איזה קאמבק מוצלח וקצר עוד יותר ב-89'.

וכמו שאומר הקריין בפתיח של הביצוע שלהם ל"בחזרה לכדור הארץ" בינואר 87' ב'טופ אוף דה פופס' – "הנה מי שהיו לעשר דקות הכי גדולים שאפשר להיות". בדיוק כמו שאנחנו הרגשנו, לשלושה חודשים על כוכב הלכת שנקרא לבנון.

 

Shooting stars in midnight pastures
And hanging out on clouds beneath the moon
Hitching rides on magic carpets
It’s a fairy tale to me but you’re in tune

You’re shattered by the final frame
Of the movie scene that generates your every aim
You ain’t no bird and so for what it s worth
Gonna bring you straight back down down

Straight back down
Come back down
Straight back down
Straight back down to earth

In times when you’re in need of assistance
You’re looking for a lead and in the distance
You hear them calling come back down again
But you don’t know how, you don’t know where and don’t know when

You’re shattered by the final frame
Of the movie scene that generates your every aim
You ain’t no bird and so for what it s worth
Gonna bring you straight back down to earth

Straight back down
Come back down
Straight back down
Straight back down to earth

Don’t wanna wanna be misled
Don’t wanna fall on a razor’s edge and
You feel at ease you’re begging please don’t take me down for nothing

Don’t wanna wanna be misled
Don’t wanna fall on a razor’s edge and
You feel at ease you’re begging please don’t take me down for nothing

You’re shattered by the vital pain
That is needed now to tell you not to go insane
You’re tempted by, I say the cooling breeze
That will bring you down oh come back please!

Straight back down
Come back down
Straight back down
Straight back down to earth

Don’t wanna wanna be misled
Don’t wanna fall on a razor’s edge and
You feel at ease you’re begging please don’t take me down for nothing

Don’t wanna wanna be misled
Don’t wanna fall on a razor’s edge and
You feel at ease you’re begging please don’t take me down for nothing

חמישה שירי חורף, ינואר 1983

כתיבת תגובה

80s-boom-box-ghetto-blaster-tape-deck

החורף של תחילת 1983 היה החורף הראשון שבו גיליתי את המוסיקה, אחרי שחצי שנה קודם נחשפתי לעולם המצעדים. מאז, במשך שלוש שנים בערך, נצמדתי כל ראשון ושני בשבוע לרדיו עם מחברת מסודרת שבה רשמתי שיר-שיר, מהמקום ה-40 עד ל-21 (המצעד של יום ראשון) ומהמקום ה-20 עד ל-1 (המצעד של יום שני). נדמה לי שאבי אתגר החל להגיש את המצעדים אז, ודי מהר החליף אותו כוכב עולה בשמי רשת ג', שענה לשם יגאל רביד. בעולם ההוא החורף נהג להיות גשום במשך כמה ימים רצופים, ואני בטח הוזה אבל אני די בטוח שכל ימי ראשון ושני של ינואר 1983 היו גשומים להחריד. רק זה מה שיכול להסביר איך עד היום, כשאני שומע את השירים שכיכבו אז בחלק העליון של המצעד, אני רואה, שומע ומריח גשם (או ששוב השארתי את החלון פתוח). אז הנה חמישה שירים גשומים מהחודש הגשום ההוא, תנו לו ב-Play ותפתחו רמקולים. אומרים שיהיה היום גשום כל היום.

Ultravox – Hymn. מקום 11 במצעד הבריטי, 15.1.83
בתחילת 83 אולטראווקס היו בעמדה כזו, שכל סינגל שהם הוציאו מיד נכנס לטופ 20 במצעד הבריטי. "המנון" הוא עוד שיר מבריק עם קליפ הרבה מעל הסטנדרטים שהיו מקובלים אז, כמו הסינגל הראשון והמושלם, 'קצור את הרוח הפראית' שנכלל גם הוא באלבום 'Quartet' ושהיה בין הראשונים שקניתי ושלא הפסקתי לשמוע. הצלילים האלקטרונים המרגשים של מידג' יור והחברים שלו ב'המנון' חיכו עד אמצע ינואר לפני שהגיעו לפיק שלהם בדמות המקום ה-11 אחרי 8 שבועות בין 40 הראשונים.

The Stranglers – European Female. מקום 9 במצעד הבריטי, 22.1.83
להקת הפאנק הזו, עם הטקסטים הסמי-ולגרים של סוף הסבנטיז, הפתיעה את עולם המוסיקה זמן קצר קודם לכן אחרי שפנתה לתחום ה-easy listening עם 'גולדן בראון' ו'ילדה קטנה ומוזרה' השקטים והנעימים. כולם חשבו שזו תהיה אפיזודה חולפת והחונקים יחזרו לסורם הצעקני שוב ב-83' עם האלבום 'Felin' , אבל גם שם הם דבקו בצלילים הרכים והחורפיים האלה שעשו חם ונעים באוזן. 'חתולי' הוא אחד מהאלבומים הטובים של האייטיז, והסינגל הראשון מתוכו היה 'אישה אירופאית', שקדם ל'חלום ליל קיץ' הממולמל והמסתורי. הנקבה האירופאית הגיעה עד למקום התשיעי בינואר 83' והפכה לסינגל השישי של הלהקה בתוך הטופ 10. הם היו צריכים לחכות עוד חמש שנים עד לסינגל 'all day and all of the night' שיעשה זאת שוב.

Joe Jackson – Stepping Out. מקום 6 במצעד הבריטי, 29.1.83
אולי שיר חורף 83' האולטימטיבי שלי. וזאת היתה הפתעה, כי 3 שנים קודם לכן שיחרר ג'ו ג'קסון את אחד מהסינגלים הנפלאים שהפכו לקלאסקיה ולסוג של הימנון עבור כל אלה שהיו מאוהבים בסתר במלכת הכיתה, שמשום מה העדיפה לצאת עם המקובל של החבר'ה – is she really going out with him. מאז נדמה היה שהוא נעלם מהתודעה, למרות שכמעט תמיד יכולת להיתקל בשיר שלו כשפתחת רדיו. כל זאת עד שהגיע 'יוצאים לבלות' האלמותי, שעד היום כשאני שומע אותו אני ממש יכול להיזכר בתקופה ההיא של לפני 33 שנים בדיוק, בסוף אותו ינואר רטבובי. השיר המריא עד למקום השישי, אך למרבה העצב זה היה הלהיט האמיתי האחרון של אחד האמנים הלבנים שידעו לעשות מוסיקה 'שחורה' כמעט הכי טוב שיש, אבל כזה שנכנס לפנתיאון של להיטי האייטיז הנצחיים לעד.

Hall & Oates – Maneater. מקום 6 במצעד הבריטי, 20.11.82
באנגליה כיכב השיר הזה בסוף 82' והגיע עד המקום השישי, אבל למצעד של רשת ג' הוא הגיע בדיוק בזמן כדי להתנחל במקום הראשון ב-1 בינואר 83'. הצמד האמריקאי הנפלא הזה, ש'טורפת הגברים' שלו גילה לי עד כמה אני עומד לאהוב רוק אמריקאי ומוסיקת סול שחורה, עם סקסופון כזה שיושב טוב טוב בכל קטעי המעבר – החל להפציץ מאז בלהיטים שכיכבו אצלי בדיוק לאורך כל גיל ההתבגרות ונעלם בדיוק כשאותו גיל, תרתי משמע, נעלם. שנה ומשהו אחרי שסימנו קווים חדשים לכל מה שמכונה 'רוק אנד סול לבן' עם i can't go for that , הגיעה הטורפת ואחריה שרשרת ארוכה של שירי סול מושלמים כמו out of touch, method of modern love ו-say it isn't so שהם קלאסקיות כל אחד בפני עצמו. התשובה לשאלה שהעסיקה בזמנו את כולם היא, כמובן, שהבלונדיני הוא דריל הול והשני, ההוא עם השפם, זה ג'ון אוטס.

Icehouse – Hey little girl. מקום 17 במצעד הבריטי, מתישהו בסוף 1982
המצעד המתחרה של רשת ג' היה כמובן זה של גל"צ, ששודר במשך שעה אחת בימי רביעי ב-20:00 וכלל רק 20 שירים. הוא נחשב איכותי יותר, וזה נשמע מאוד מצחיק אבל ככה זה היה לפני שגלגל"צ עלתה לאוויר וסימנה את המיינסטרים בצורה הכי מסחרית שיש. אחד מהמאפיינים של המצעד הגל"צי היה שמדי פעם הם לקחו אחד מהשירים הסו-קולד איכותיים שצעדו באנגליה ולא ממש הצליחו – ודחפו אותו ברוב תכניות המוסיקה של מהלך השבוע, בעיקר בתכנית הפופולרית שהגיש מדי יום בערב יואב קוטנר. אחד מהשירים האלה היה 'היי ילדה קטנה' של בית הקרח, שבהתחלה נשמע חביב ותו לא – אבל אחרי מספר לא רב של השמעות הוא הפך לאחד מלהיטי אותו חודש ואפילו שהה שבוע אחד בראש המצעד השבועי של התחנה הצבאית. כל כך הרבה השמעות חרתו אותו מספיק זמן בתודעה שלי, עד ששנים אחר כך, כשהתיישבתי לכתוב את הפוסט הזה וניסיתי להיזכר בכל אותם שירי גשם – הוא קפץ לי כמעט מיד לראש. זה מה שקורה, כנראה, כשבמקום להכין שיעורים אתה יושב עם מחברת מרוטה ומארכב לך את המצעדים שיר אחרי שיר, שבוע אחרי שבוע. את המחברת הזו, אגב, לא מצאתי מעולם.

Older Entries

AIwinner

המלצות ווינר מבוססות בינה מלאכותית

דבורית שרגל * Dvorit Shargal

קולנוע תיעודי עצמאי

משלים בגרויות

אודי שרבני. כותב.

אורן עמרם - Oren Amram

שירותי מוסיקה - 054-4509344

shaatuk

write like the wind

לונדון קולינג

הבלוג של בועז כהן

%d בלוגרים אהבו את זה: