The Other Side Of Summer

תגובה אחת

התחושה הכללית בקיץ 1991 היתה כאילו בבת אחת קפצתי שנות דור, שנות מולטימדיה קדימה. חודש קודם לכן חובר בית הוריי שבעיירה הציורית אי שם במרכז הארץ לחברת הכבלים היחידה שהיתה אז. חדרי הפרטי רושת בממיר אנלוגי נוצץ וחדשני, ועשרות ערוצי טלוויזיה הביאו לארבעת הקירות שלי את הצעקות האחרונות של ערוצי המוזיקה ואת הצווחות האחרונות של שדרי הספורט, 24 שעות ביממה. בעיקר נדבקתי לשידורים הלייליים מצ'ילה הרחוקה, שם נערכו בדיוק אז משחקי הקופה אמריקה. ערוץ חמש הרגיל, עשר שנים לפני ההולדה בחטא של אחיו הפלוס ושש עשרה שנה לפני הולדת שני אחיו החורגים והמעוותים, הלייב והגולד – ערוץ הספורט הפשוט הזה מילא את כל צרכי אוהדי הספורט מודל 91, שהתרגלו עד אז לניסים קוויתי במינונים מביכים של פעם-פעמיים בשבוע.

באגף המוסיקה של מתקפת המולטימדיה נרשמו חוויות אור-קוליות דומות: 24 שעות של ערוץ המוסיקה הנחשק MTV, עוד לפני ההולדה בחטא של VH1 או VH1 קלאסיקס החורגים, ו-MTV Base ודומיו המעוותים. כל מה שרצית לראות היה ב-MTV הרגיל, שהיום, עד כמה שלאחרונה ראיתי, מכיל שירים שבגיל 44 כבר לא ממש מדברים אליך. אבל כשאתה בן 23 והאייטיז נעלמו מעבר לפינה אך לא מזמן – יכולת למצוא בערוץ המקסים ההוא את כל השירים שמילאו את נעוריך ושיכלת להקביל אותו לתכנית הנערצת Top of the Pops משנות השמונים. תכנית שעליה שמעת רק מסיפורים של אנשים מהכיתה שלך שהיו מספיק ברי מזל לאחוז בקרובים בחו"ל ששלחו להם אותה על קלטת VHS נחשקת. אז לא הרבה שנים אחר כך כל זה הגיע אליך 24 שעות ביממה, ישר לוריד ומכוון היטב לנימיך הנוסטלגים. אז יכלת עדיין למצוא בין כל הג'אנק המתהווה של תחילת הניינטיז – כמו KLF, ארבעת הגייז שעוד לא ידעו שהם כאלה של 'Color me badd' או שלושת השחורים המשעשעים של 'דה לה סול' – כמה פניני קליפים מהאייטיז שרק שמעת אבל לא ראית מעולם (כי לא היו לך מספיק קשרים בחו"ל), או שסתם שכחת מקיומם (כי שנות הצבא שהסתיים לא מזמן צבעו לך את מעט התאים האפורים שלך בגוונים עזים של חאקי).

מתקפת המולטימדיה המוזיקלית לא נעצרה שם: בעיירה הציורית ההיא נפתחה בדיוק אותה שנה ספרייה מוזיקלית, שזה אותו דבר כמו ספרייה רק עם דיסקים: אתה עושה מנוי ויכול להחליף דיסקים כאוות נפשך, לקחת אותם לביתך ולצרוב אותם במכונת הצריבה המשוכללת ההיא שנקראה "טייפ דאבל קאסט". על הדרך אתה מפתח את השכלתך המוזיקלית, חופר בדיסקוגרפיות של זמרים שהכרת רק חלק מהרפרטואר שלהם וכמובן מעשיר את ספריית הקלטות שלך, אותן עיטרת בכיתובי לטרסט מעשה ידיך. כל יומיים-שלושה הייתי מתייצב שם, מתוודע לתקליטים הראשונים של דיוויד בואי, סטילי דן, או של אלביס קוסטלו.

את אלביס קוסטלו הכרתי עד אז בעיקר מהשירים של מצעדי תחילת האייטיז, לפני שהוא נגוז אל השוליים למרות שמעולם כמעט לא הפסיק לכתוב. שמתי לב כבר אז לטקסטים השנונים והעוקצניים שלו שהיו מלווים במוזיקת סקא עוקצנית בעצמה – אבל בדיוק אז, בקיץ 91, אחרי שכמעט נמוג אל השיכחה – הוא המציא את עצמו מחדש עם תסרוקת לא מזוהה, עם מלא בחורות שאז עדיין נקראו חתיכות – ובעיקר עם שיר ציני אופייני בשם 'הצד האחר של הקיץ'. שיר קייצי ששם ללעג את העולם החומרני של תחילת הניינטיז, שמסתבר שרק הלך והפך חומרני יותר. השיר הזה התלבש בדיוק על האוויר הלח של הצד הזה של הקיץ שחדר מחלון החדר פנימה, יחד עם אותה מולטימדיה אור-קולית מבורכת, מביא איתו הרגשה של התחלת עונה חדשה, עידן חדש, עולם משוכלל יותר – אבל כלל בתוכו גם את הצד השני של הקיץ, זה שבישר על סיום תקופת החופש שלקחתי קצת מהחיים, לפני שיולי-אוגוסט הבאים כבר יהיו חלק מעולם "המבוגרים" של לימודים, עבודה קבועה ואחר כך זוגיות, ילדים וכל מה שצריך כדי לגרום לקייצי החופש הגדול להעלם. "There's malice and there's magic in every season", שר קוסטלו בשיר ההוא, והוא צדק.

עשרים ואחת שנים מאוחר יותר, העולם הפך חומרני עוד יותר. כדי לראות את משחקי הקופה אמריקה הבאים הית צריך לשלם עוד קצת כסף לחברות הכבלים ולערוצי הגזל המתרבים. במקביל, ערוצי המוזיקה התרבו גם הם וכדי לראות את קליפי הנוסטלגיה שלך מהאייטיז אתה כבר צריך לרכוש את חבילת המוסיקה שכוללת את VH1 קלאסיקס, שמכוון במודע לאנשים כמוך שב-91 עוד קראת להם זקנים. ואלביס קוסטלו, שבינתיים הספיק לבטל לפני שנתיים שתי הופעות בארץ ממניעים פוליטיים פחדניים, הוכיח לך שגם אמנים גדולים לא מסוגלים להפריד פוליטיקה ממוזיקה. ורק הקיץ שוב חוזר, חם יותר משנה לשנה, ומוכיח שבכל זאת יש דברים שלא משתנים, לא משנה מאיזה צד של הקיץ תסתכל עליהם.

Like This!

מודעות פרסומת

Abracadabra

כתיבת תגובה

קיץ 82 היה חם ולח. למעשה, אין לי דרך לזכור אם זה נכון אבל זאת תמיד שורת פתיחה טובה לכל פוסט, והאמת היא שבכל מה שקשור לאותו קיץ זה לא הימור גדול מדי לקבוע את זה. ברדיו שלטו גולדן בראון של הסטריינגלרס, עין הנמר של סרבייבר ואבראקדברא של סטיב מילר בנד ואני עקבתי שבוע אחרי שבוע אחרי התנודות שלהם במצעדים ותיעדתי כל תזוזה, בעיקר של האחרון; בגבול הצפון חצו הנגמ"שים של אריק את הגבול בדרך ל"רק 40 ק"מ והביתה" אבל חזרו רק אחרי 3 שנים; אי שם במרכז הארץ התכוננה כיתה ח'1 לקראת ההצגה בטקס הסיום של בי"ס היסודי שכללה את הופעתי הבלתי נשכחת עם השורה "ובארצנו יש חמסין וכל מיני קדחת" מתוך "תה ואורז יש בסין"; ובספרד התאספו 24 נבחרות מכל העולם כדי לפתוח את טורניר מונדיאל 82.

זה היה בעצם המונדיאל הראשון שלי. 4 שנים קודם, בטורניר שנערך בארגנטינה, הייתי בן 10 ומה שאני זוכר משם זה בעיקר שידורים חוזרים בשחור לבן של מגרשים עמוסי קונפטי, כי השידורים הישירים נערכו בלילה בגלל הפרשי השעות וההורים לא הרשו לי להישאר ער. בגיל 14 תפיסת העולם שלך היא כה הרבה יותר ממוקדת מאשר בגיל 10: אתה כבר יודע שבנות זה לא ממש איכסה, אתה מבין שיש גם מלחמות בעולם ואבא יכול להעלם גם לחודש בלי שאתה יודע באיזה צד של ביירות הוא נמצא – ואתה בעיקר מפנים שכדורגל זאת כת שתלווה את החיים שלך לאורך כל הדרך. בעיקר אם הגיבורים שעיצבו את טרום גיל ההתבגרות שלך עשויים מהחומר ממנו היו עשויים פאולו רוסי וה"סקוואדרה אזורה" האיטלקית שלו.

קאט לשנתיים אחורה: מאי 80, רוסי מסתבך בפרשת מכירת משחק עבור 2 מיליון לירטות ומושעה לשלוש שנים, שקוצרו אח"כ לשנתיים. בדיעבד הסתבר שקיצור העונש, הזימון המהיר של רוסי לנבחרת מיד אח"כ והשתתפותו במונדיאל – הביאו באופן אירוני את גביע העולם לאיטליה. שישה שערים כבש רוסי בטורניר בדרך לתואר מלך השערים. שלושה מהם בלתי נשכחים – באותו משחק שנכנס לפנתיאון ברבע הגמר מול ברזיל. זה נגמר ב-2:3 הירואי, אומה שלמה של ברזילאים שנכנסה לאבל וכוס זכוכית אחת מנופצת לרסיסים שהיתה לרוע מזלה בדיוק לידי כשרוסי כבש את השלישי בדקה ה-75, מה שגרם לי לקפוץ בתנועות ידיים חדות מדי מהספה.

הסקוואדרה לא עצרו עד לגמר, בו מחצו 1:3 את גרמניה הנאצית עם טוני שומאכר הפושע בשער, זה ששלח בחצי הגמר את באטיסטון הצרפתי לבי"ח עם פרצוף שבור בלי תגובת השופט. הצדק הפואטי ניצח, הטובים מחצו את הרעים תוך 90 דקות מזהירות. בלבנון זה לקח קצת יותר זמן ולא בטוח שהטובים ניצחו שם. לאבא, אחרי ששיחרר את הכותל ב-67, חצה את התעלה ב-73 וקינח בטיול לביירות ב-82 זאת היתה המלחמה האחרונה בהחלט בה הוא השתתף. ההופעה של ח'1 בטקס הסיום של בי"ס היסודי היתה הצלחה מסחררת בגלל או למרות השורה ששרתי שם. רוסי עצמו נאלץ לפרוש ממשחק בשל פציעה 3 שנים לאחר מכן כשהוא רק בן 29 ולא חזר לשחק יותר. קיץ 82 נגמר, ובשנה שאח"כ עברתי לבי"ס התיכון שבו הייתי צריך לעשות הרבה יותר קסמים כדי להצליח בלימודים מאשר בכל 8 השנים הקלילות ביסודי. קסמים, שאולי דומים לאלה שעשה פאולו רוסי בספרד ושעליהם אולי שרה הלהקה של סטיב מילר בשיר שעד היום כשאני שומע אותו, אני מיד נזכר באותו קיץ חם ולח של 82.

אני נדלק, לא יכול להתקרר
את גורמת לי להסתובב
סחור סחור
סחור סחור ומסביב
ואיש לא יודע היכן זה נעצר

בכל פעם שאת קוראת בשמי
אני נדלק כמו להבה בוערת
להבה בוערת מלאת תשוקה
נשקי אותי, תני לאש לעלות

אברא-אבראקדברא
אני רוצה להושיט יד ולתפוס אותך
אברא-אבראקדברא
אבראקדברא

את גורמת לי להתחמם, את גורמת לי להאנח
את גורמת לי לצחוק, את גורמת לי לבכות
משאירה אותי כמה לאהבתך
עם מגע של כפפת קטיפה

אברא-אבראקדברא
אני רוצה להושיט יד ולתפוס אותך
אברא-אבראקדברא
אבראקדברא

אני חש את הקסם בליטוף שלך
אני חש בקסם כשאני נוגע בשמלתך
משי וסאטן
גרביונים שחורים עם פני מלאך

אני רואה את הקסם בעינייך
אני שומע את הקסם באנחותיך
בדיוק כשאני חושב שאוכל להימלט
אני שומע את המילים האלה שאת תמיד אומרת

אברא-אבראקדברא
אני רוצה להושיט יד ולתפוס אותך
אברא-אבראקדברא
אבראקדברא

בכל פעם שאת קוראת בשמי
אני נדלק כמו להבה בוערת
להבה בוערת מלאת תשוקה
נשקי אותי, תני לאש לעלות

אברא-אבראקדברא
אני רוצה להושיט יד ולתפוס אותך
אברא-אבראקדברא
אבראקדברא…

Like This!

דבורית שרגל * Dvorit Shargal

דבורית שרגל, קולנוע דוקומנטרי עצמאי: "איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?" * "אפריקה!" * "כדור בגב"

משלים בגרויות

אודי שרבני. כותב.

אורן עמרם - Oren Amram

שירותי מוסיקה - 054-4509344

shaatuk

write like the wind

לונדון קולינג

הבלוג של בועז כהן

%d בלוגרים אהבו את זה: