ב-1998 או ב-1999, אל תתפסו אותי בשנה, נכנס כתב האינטרנט של "אנשים ומחשבים" או איך שלא קראו למגזין ההוא, לחדר קטן לכמה ימים בניסיון חלוצי ומרגש: לנסות להתקיים, פשוטו כמשמעו, רק דרך האינטרנט הישראלי. הכתב, אחד בשם יובל דרור, היה צריך להזמין אוכל דרך המחשב, לדאוג לעצמו לתעסוקה בשעות הפנאי (כמו למשל להזמין ספר), להחזיק את עצמו מעודכן לגבי מה שקורה בעולם החיצון וכמובן לשמור על קשר עם אנשים בשר ודם דרך הסייברספייס, כמו שקראו לזה אז.

הניסיון נכשל: יובל האומלל התקשה לקבל מזון סביר בשל העובדה שרק לפיצריות ומיני ג'אנקיות פוד מעטות אחרות היה אז אתר אינטרנט, וגם לאלה שהיה – היה קצת קשה לקבל מהן אספקת מזון כי אף אחד לא ידע אז עדיין איך לקבל הזמנות דרך האינטרנט. תשלומים דרך כרטיסי אשראי? הצחקתם אותו. קשר טלפוני שהוא הצליח ליצור עם הפיצרייה הקרובה הסתיים במפח נפש כי העובד התמה שלהם לא הבין איך הוא אמור לחייב את ההזמנה.

אם אני זוכר נכון, בתחום הפנאי הניסיון הצליח מעט יותר: יובל יצר קשר עם אתר די-בוק, שנחשב בזמנו לפורץ דרך בתחום אתרי המכירות באינטרנט הכחול-לבן, והזמין דרכם ספר כלשהו. הבעיה היחידה היתה שזמן האספקה היה משהו סביב השבועיים-שלושה, מה שייאש מאוד את יובל שלנו, שגם לא יכל לשמוע רדיו או בטח לצפות בטלוויזיה דרך האינטרנט. מקסימום להאזין לשירי קאנטרי באיזו תחנת רדיו עעלומה וחלוצית בוירג'יניה.

בגזרת החדשות הצליח אסטרונאוט האינטרנט לקבל רסיסי מידע מ"הארץ", שאנשים נוטים לשכוח שהיה העיתון הראשון שעלה לרשת. זה שהוא לא השתנה הרבה מאז זה כבר סיפור אחר. לגבי התקשורת עם חברים, נאלץ יובל להסתפק בתוכנות מייל איטיות וכבדות ובציפייה דרוכה לתשובות מהמספר המצומצם של האנשים שהחזיקו אז בתיבות דואר אלקטרוני. ICQ היה אז בחיתוליו, מסנג'ר לא היה קיים, ואנשים התייחסו בחשדנות רבה לאפשרות לדבר עם אחרים דרך המחשב. איך זה, הם תמהו, שכל אחד מאיתנו נמצא בקצה אחר של החלל הקיברנטי הזה, ועדיין אנחנו יכולים לדבר זה עם זה? מוזר, מוזר מאוד, בטח בהנחה שלא היו אז יותר מדי אנשים לדבר איתם, לא בקצה הזה של החלל ולא בקצה השני.

אני מניח שעצם העובדה שהיום, רק 10 שנים אחרי הכתבה ההיא, לקרוא על הניסוי ההוא מעורר גלי צחוק בלתי נשלטים. למישהו יש ספק שהיום לא רק שהניסוי הזה היה מוכתר בהצלחה, אלא שאף עורך מגזין מחשבים שהוא לא היה בכלל מעלה על דעתו להעלות כתבה כזאת מהסיבה הפשוטה שהיא כה לא רלבנטית: היום עושים הכל באינטרנט ויותר מזה – יש אנשים שממש חיים בה והרשת מצידה מספקת את כל צרכיהם במדבר 40 שנה. או לפחות 30 יום בחודש.

נראה לי שאני אחד מהאנשים האלה. ובאיחור קל של 13 שנה החלטתי גם להתחיל לכתוב על זה.